זוהי כתבה ראשונה בסדרה שתכליתה לתת לצלם המתחיל את הידע הבסיסי על עולם הצילום.
בכל המצלמות בעולם ישנו עיקרון של חשיפה, מה זה אומר? זה אומר שיש איזור רגיש לאור במצלמה ואנחנו חושפים אותו לאור לזמן מוגדר, האור שהספיק לפגוע בחיישן בזמן זה הוא בעצם התמונה שלנו.
במצלמות הישנות אותו איזור רגיש לאור היה הנגטיב או הפילים, ובמצלמות הדיגיטליות החדשות זהו החיישן.
אחד היתרונות הגדולים של החיישן האלקטרוני הוא הקלות בה אפשר לשנות את רגישותו לאור, כלומר מה צריכה להיות עוצמת האור המינימלית שהחיישן עדיין יגיב לה.
בעידן האנלוגי ע"מ לשנות את הרגישות היה צריך להחליף את הפילים לערך ASA שונה, כך שאם היית רוצה לצלם באור יום שמש היית קונה פילם ASA 100 או 200 אוילו אם היית רוצה לצלם ביום מעונן או לקראת עב היית קונה פילם ASA 800. ובעולם הדיגיטלי לא משתמשים במונח ASA אלה במונח ISO וניתן לשנות את הערך הזה בקלות.
אבל עד שהאור מגיע אל החיישן הוא עובר דרך כמה אלמנטים, ובראשם העדשה. העדשה יכולה להגדיל את התמונה או להקטין אותה,בנוסף לעדשה ישנם אלמנטים היכולים לנוע ובכך לשנות את הפוקוס. אלמנט חשוב מאוד בכל עדשה הוא הצמצם שלה, במילים פשוטות הצמצם הוא חריר שיכול להיפתח ולהיסגר ובכך לשלוט על כמות האור שתחדור מבעד לעדשה.
וככה זה נראה:
